בכדי להראות לכם איך וכיצד קורה שאנחנו נתקלים בתופעה הזו, אני רוצה להתמקד ולהבין מה זה תקשורת.
תקשורת – מהשורש ק.ש.ר, ותפקידו של קשר זה לחבר. המונח תקשורת מתאר העברה של מידע ומסרים בין שני גורמים או יותר, וכולל בתוכו את שלל הפעולות שנעשות לשם כך.
במהלך היומיום שלנו אנחנו מתקשרים עם בני אדם, ואנו מעבירים מסרים מזה לזה. הדבר נראה פשוט וקל. אך אם נתבונן רגע במילים שאנו בוחרים בכדי להעביר מסר, ניווכח שבהרבה מהמקרים אנו מדברים ומתקשרים בצורה עקיפה במקום לדבר את הצרכים והרצונות שלנו בצורה ישירה.
אנו יוצאים מנקודת הנחה שהאדם מולנו כבר יבין למה התכוונו. לפעמים אף יותר מזה – הוא עומד למבחן "כי הוא צריך להבין למה התכוונתי", ואם הוא יכשל בו, התוצאה של זה יכולה להיות הרבה יותר גרועה מציון נמוך במגן לבגרות.
כאשר בא לנו לקבל הזמנה מבן/בת הזוג לארוחת ערב, אנו עלולים למצוא את עצמנו שואלים: "מה אוכלים לארוחת ערב?" במקום לומר בצורה ישירה "אשמח שתזמיני/תזמין אותי לארוחת ערב". במקרה של תקשורת עקיפה נקבל תשובה מדויקת לשאלה שנשאלה: "חביתה", שמיד לאחריה יציפו אותנו שלל רגשות שליליים כגון אכזבה, תסכול, כעס וכדומה.
במקום כל זאת, ישנה דרך מאוד פשוטה לחסוך מאיתנו את החוויה השלילית הזו, ופשוט לומר בכנות ובפשטות את הרצון או הצורך שלנו. אך לשם כך צריך להפנים, להטמיע ולתרגל כמה עקרונות שארחיב עליהם בהמשך.
זוכרים את המבחן פתע במתמטיקה? קרה לכם שמצאתם את עצמכם אומרים "אם פה הוא מאכזב, אני ________ (השלם את החסר מעולם המושגים שלך)"? במקרה כזה, "הנבחן" עומד לפני מבחן חשוב בחייו ואפילו לא יודע שהוא נבחן על כך! מדוע לא לומר בפשטות: "את יודעת, מאוד חשוב לי ש ______, וחשוב לי שתדעי ש"זה" חשוב לי, ולכן אשמח מאוד ש________ "? (כל אחד ואחת ישלימו מה שהם רואים לנכון 🙂).
לא יותר הוגן לתת לאדם את הזכות לדעת שהוא עומד למבחן? שאם הוא "יפשל" הפעם, זה ילווה באכזבה עמוקה ושאר רגשות לא נעימים. לא רק שזה הוגן, זה בעיקר מקדם ומקרב בין המתקשרים. תקשורת, כאשר היא נעשית באופן ישיר וכנה, מביאה בדרך כלל לקרבה. הממוען מקבל את המסר בשפה שלו, והממען דיבר את צרכיו בצורה כנה ומכבדת. לעומת זאת, תקשורת עקיפה מזמנת קשר מלא במתחים, ציפיות ואכזבות, מניפולציות ובעיקר החטאה של מטרת הקשר והחיבור.
אחד הנושאים האהובים עלי בטיפול הוא הנושא של תקשורת מקרבת. תקשורת מקרבת מתחילה בשיח הפנימי שלי עם עצמי – שיח נטול ביקורת קטלנית, שיח נטול שיפוטיות, שיח נטול רגשות אשמה, שיח של הכלה וקבלה עצמית, שיח מעצים, שיח מקדם, שבסופו של דבר מניבה אהבה עצמית ללא תנאי. סגנון שיח ותקשורת כנ"ל מאפשר שינוי, צמיחה, התקדמות והתפתחות מבלי לגרום לעצמנו (או לזולת) רגשי נחיתות, הפחתת ערך, רגשות אשמה ושנאה עצמית.
שינוי השיח הפנימי שלנו עם עצמנו יתפשט אל עבר הקשרים שלנו עם הסובבים אותנו – בני ובנות הזוג, הילדים, ההורים, חברים, קולגות בוסים וכפיפים בעבודה, אנשי מקצוע ונותני שירות ועוד ועוד.
מאידך, ישנם כמה סגנונות של תקשורת עקיפה: תקשורת מרחקת, תקשורת מפחיתת ערך, תקשורת מקטינה, תקשורת חוסמת, כל אלה, מלבד זה שלרוב אינו משיג את התוצאה הרצויה, עוד עלולים להעכיר ואף להחריב מערכות יחסים מכל סוג שהוא.
מהם מאפייני התקשורת המקרבת?
- התבוננות "חיצונית" על המציאות – ללא פרשנות ודעה אישית על מה שקרה. דמיינו שהייתה מותקנת מצלמה בחדר (אולי לפעמים אפילו בלי סאונד), שאלו את עצמכם 'מה הייתם רואים בה'? עובדות בלבד.
- מודעות רגשית – מה אני מרגיש/ה ביחס למה שקרה במציאות? אלו רגשות צפים ועולים בי? באיזה עוצמה אני מרגיש אותם? רפרטואר רחב של שמות ומצבים רגשיים בכדי לתאר את הרגשתי יכול מאוד לתרום בשלב הזה (שיום רגשות).
- זיהוי הצרכים שלי – מה חסר לי? מה הייתי רוצה שיקרה / שייאמר לי כעת?
- הפיכת טענות לבקשות – במקום לבוא בטענות "למה עשית כך וכך?" נבקש למלא את הצורך שזיהינו בסעיף הקודם.
ארבעת המרכיבים הללו מתייחסים אך ורק אל עצמנו. הנטייה היא לדבר על האחר, לקבוע מה מניעיו, מה הוא מרגיש ומה היו כוונותיו, ולא היא. עלינו להתרכז ברגשותינו אנו, בצרכים שלנו, ומה אנו מבקשים מכאן ולהבא.
תרגול של שיח ותקשורת מקרבת משנה חיים!
מי שרוצה תמסיר עבודה ל מנת לתרגל שיח שכזה יכול לפנות אלי בפרטי ואשמח לשלוח בחזרה.
